כמו בכל תהליך עיצובי , יש נקודת התחלה (אוסף עורבים במקרה הזה ) מנקודה זו העולם האסוציאטיבי הוא עשיר ובדרך לגיבוש רעיון חד וממוקד חוקרים רבות , כחלק מהמחקר חקרתי גם את הביסוס של העורב כחיה אימתנית ומדוע .אזי להלן אחת הסיבות הקשורות יותר לעולם התרבותי שלנו היום .
פואמת העורב של אדגר אלן פו , כפי שהיא נקראת בסרטון המצורף על ידי שחקן האימה וינסנט פריס , היא אולי היצירה הכי מפורסמת של הסופר והמשורר אדגר אלן פו , יצירה זו אשר השפיעה רבות על התפיסה של המושג והז'אנר "אימה" כפי שהוא נתפס היום. השיר מבסס את העורב כדמות המתקשרת לפחד בתרבות המערבית . ישנן משמעויות רבות לניתוח השיר אך הזוית המעניינת ביותר עבורי הוא תיאור המצב הנפשי בו נמצא הגיבור של עיוות המציאות ואיבוד היכולת להפריד בין הרציונל ,רגש ודמיון . אומנות האימה מונעת ממקום זה , לא פעם יצא לי לצאת מסרט אימה בהרגשה שהסרט לא נגמר באולם הקולנוע עד היום אני חושב על "סמרה" כשהטלוויזיה נפתחת. איבוד היכולת להיאחז ברציונל היא תכונה נפלאה בעיני פתאום הכל נראה שונא ממה שהוא ומקבל נפחים שונים הצל הכי קטן או רעש של עלים מחוץ לחלון מקבל משמעות חדשה אימתנית, לא אמתית. אני מוצא בתגובה של הפחד כרוניקה מסוימת שחוזרת על עצמה יש המכורים אליה, כנראה שאני מבניהם .
ואם כבר בלוג , אז אני מרגיש צורך להוסיף את אחד המאסטרים טים ברטון אשר בסרטו הראשון "ווינסנט" אשר מפנה מקום של כבוד לעורב של אדגר אלן פו :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה